בסוף המאה ה-19 החל הייצור התעשייתי של סידן קרביד בשיטת כבשן חשמלי, שיצר תנאים לסינתזה של מוצרים אורגניים בסיסיים מאצטילן עם פחם כחומר הגלם הבסיסי. בסביבות 1910 התממש בגרמניה הייצור התעשייתי של טטרכלורואתאן, טריכלורואתילן, אצטלדהיד, חומצה אצטית וכו' מאצטילן, ולאחר מכן הוכנסו ברציפות מוצרים אחרים שסונתזו מאצטילן לשימוש בגרמניה לפני הייצור של מלחמת העולם השנייה. דרך עיקרית נוספת באמצעות פחם כחומר הגלם הבסיסי היא סינתזה של מוצרים אורגניים בסיסיים מגז סינון או פחמן חד חמצני. הסינתזה המוצלחת של מתנול בגרמניה בשנת 1923 החלה את היסטוריית הפיתוח של שימוש בגז סינתטי כחומר גלם סינתטי תעשייתי. עם התפתחות תעשיית זיקוק הנפט, השימוש בחומרי גלם פחמימניים נפט לסינתזה של מוצרים אורגניים משך תשומת לב. מצד אחד, החל מפחמימני נפט, הייצור התעשייתי התממש ברציפות באמצעות תהליכי פיצוח של אולפינים, אצטילן והפיכה לגז סינתזה; מצד שני, מאז שהסינתזה של איזופרופנול מפרופילן הוכנסה לייצור תעשייתי בשנת 1920, אורגנית התעשייה הסינטטית פותחה מאוד ברציפות. האמור לעיל מראה כי התעשייה הכימית האורגנית הבסיסית עברה מפחם כחומר הגלם הבסיסי לפחמימני נפט כחומר הגלם הבסיסי, ומסינתזה של אצטילן לסינתזה של אולפינים כחומר הגלם. באופן כללי, חלק גדול או חלק עיקרי מהתעשייה הכימית האורגנית הבסיסית ידועה גם כתעשייה פטרוכימית.
